Fibersiv - Mirjam Bruck-Cohen Fibersiv home page
Where is Dubnow?

בשנים האחרונות, חגגה מדינתנו חמישים להווסדה והעולם הכללי חגג בשמחה את הכניסה לשנת 2000, שני תאריכים יפים שלוו במבול של מאמרים, על כל נושא אפשרי. המילה היסטוריה חדלה לפתע להיות שמו של מקצוע משעמם, ידיעת תאריכים הפכה לדבר מקובל וראוי לשיחה בחברה, או להבטחת ההצלחה בחידוני הידע.

בעתונים ובשיח ושיג הנלווה למחקר האקדמי הולך ומופיע שוב המושג 'היסטוריונים חדשים', אך בשביל רבים מאתנו המילה היסטוריה, מעלה מייד את זכר עשרת הכרכים הסולדיים למראה של 'דובנוב' כמו שקראנו בקיצור ל'דברי ימי עם עולם' מאת שמעון דובנוב, שניצבו כמעט בכל בית בישראל של שנות ה 50-60 ליד קאסוטו, אבן שושן וכל כתבי ביאליק. אז מה קרה לנו, לה כבר לא מלמדים, מעיינים וקוראים את דובנוב? ה י כ ן ד ו ב נ ו ב ?.

פעם הוא היה חשוב ומכובד, ממש סממן תרבותי, כל כך חשוב עד שערים רבות קראו רחוב או גן ציבורי על שמו, כפי שמצא סימה סלע שהקדישה לכך את עבודתה "רחוב דובנוב 10", וכמעט אין זה מפתיע ש'גן דובנוב' כבר קיבל שם של תורם כלשהו. סימה גם ביקרה וצילמה עבור כולנו את מקום הרצחו של דובנוב בריגה.

חיה גרץ-רן, שהייתה שותפה להולדת רעיון התערוכה, קראה לעבודה "לכתוב שוב מה שנמחק". העבודה מלאה בסימניםיהודיים, בדים קרועים, שקיות ספק של עפר ארץ הקודש שכמותן נטמנו בקברי יהודים שנפטרו בגולה, ספק שקי חפצים שנושאים עמם ההולכים בדרכי הנוד. אך את השקיות האלו מילאה חיה בקמח ואורז. וכן הוסיפה צילומים 'נשפכים' מתוך אוסף אלבומים נטושים.

לגמרי במקרה חיה גרץ-רן ואחותה ורדה יתום, הנן נצר למשפחת ההיסטוריון הירש [צבי] היינריך גרץ, שבספרי ההיסטוריה היהודית שלו ניסה לבנות את היהדות כמבנה אורגאני מדינח דתי וממשיכיו היו ברי הפלוגתא החריפים ביותר של תורת שמעון דובנוב שניסה להציג את היהודים כנושאי תרבות מיוחדת שניתן לקיימה בכל מקום בעולם ועל כן גרס אוטונומיה יהודית בגולה.

לינדה בר-און יצרה בקווילט משואת זכרון כמעט גלותית לזכרו של ההיסטוריון, ומותו הטרגי בידי נציג התרבות האירופית שאליה כל כך שאף להשתייך. הקווילטים של לינדה הינם בדרך כלל עשירי צבע, אך הפעם היא יצרה עבודה מונוכרומטית.

אלו הם שמות עשרת הכרכים:

  • כרך ראשון: ראשית היות ישראל לעם [לערך מן המאה העשרים עד מהאה הי"א לפני הספירה הכללית ולפני החורבן השני].
  • כרך שני: מראשית שלטון יוון ביהודה עד חורבנה על ידי הרומאים.
  • כרך שלישי: מחורבן יהודה עד ירידת מרכזי המזרח.
  • כרך רביעי: מראשית הגולה באירופה עד סוף מסעי הצלב.
  • .כרך חמישי: מהמאה השלוש-עשרה עד המאה החמש-עשרה
  • כרך שישי: המאה השש-עשרה והמחית הראשונה של המאה השבע-עשרה.
  • כרך שביעי: מחצית שניה של המאה השבע-עשרה והמאה השמונה-עשרה.
  • כרך שמיני: סוף המאה השמונה-עשרה וראשית המאה התשע-עשרה.
  • כרך תשיעי: המאה התשע-עשרה
  • כרך עשירי: מהפרעות של שנות השמונים עד השואה.

      בעוד שמות הכרך החמישי והתשיעי מציינים פשוט את תאריך התקופה שבה הם עוסקים, הרי הכרך הראשון המתחיל בראשית היות ישראל לעם נגמר במילים החורבן השני. הכרך השני והשלישי מזכירים גם הם את המילה חורבן בשמם, הרביעי מזכיר גולה ועד מסעי הצלב, שתי תקופות רעות לעמנו, והכרך העשירי מאזכר בשמו את הפרעות ועד השואה.

      על הקיר בגלריה תמצאו הדפסה של שני העמודים האחרונים של הסדרה שהם גם הפרק האחרון ובהם כותב דובנוב על עליית הנאצים, המתחיל עם המשפט - ... בחודשי הקיץ לשנת הרציחות [ תרצ"ח ] נפוצו לארבע כנפות הארץ פליטי וינה השדווה. ברור היה כי אין מוצא לשש מאות אלף היהודים אלא ביציאה מבוהלת משתי הארצות הגרמניות... והפרק מסתיים בקטע שבו מוזכרת 'המדינה שבדרך' ונגמר במשפט, ובכן, דברי ימי ישראל נמשכים והולכים.

      חיים מאור, בעבודתו "המספר של אבי", חורר בספר האחרון, שעוסק בשואה, את המספר שהיה חרות על זרוע אביו, שהיה באושוויץ-בירקנאו ב-1042. חירור הספר מזכיר גם את סליק האקדח שנהגו לוחמי הפלמ"ח וההגנה לחתוך בספרים.

      כשהתחלנו לעבוד על רעיון התערוכה, במרץ 2000, היינו במצב רוח אופטימי. עמדנו על סיפו של שלום, לא כולם הסכימו לכל המבנה של ההסכם המיועד, היה ברור לכולנו שתהיינה הרבה בעיות אך עם זה תפינו לעתיד טוב יותר. המאורעות שקרו באוקטובר ואילך מוטטו ושינו דעות ותחושות של קבוצות שלמות בקרבנו או דחקו עבור קבוצות אחרות את מה שלא חפצו בו. כותרות העיתונים הכמעט יומיו של "נרצחו יהודים", "מחלוקת בין הרבנים והחסידים", "ספרדים ואשכנזים" הם גם שמות של פרקטים בסדרת דובנוב. עשרת האמנים יצרו את העבודות כשהאווירה הלא נוחה, עוטפת את חיינו.

      העבודה של ברי פלוטקין תוהה וושואלת "האמנם?" או באנגלית "Objectvity?" בין שש תהאורות האדומים לבין ערימת העיתונים אפשר להכניס את כל התהיות שלנו על הקורה לנו.

      ורדה יתום מציבה ידיים שנושאור את הספר כמחזרו תפילה. "הצל" האם זו תחינת הצלה או האם זה הצל המאיים של ידיים אחרות המשחרות לטרף?

      דב צ'רנוברודה מנסה לתהות על ראשית הקשר ההיסטורי לאומי? בעבודותיו "כי שרית ותוכת" ו"קידושין".

      אנו שמחים שהצטרף אלינו אמן אורח, הצייר אברהם חדד, המתגורר בפרים שם הוא מלמד בבוז'אר, עם "רישומי דיו" המראים בני אדם בתנוחות מעלות חיוך.

      דליה רוזנטראוב, התבוננה בתמונות של דובנוב ורעייתו ונדהמה מדמיונם לסביה שהיו בין מיידי המושבה גדרה. מרגע זה השתלבו אצלה ההיסטוירה האישית והציבורית. למתבונן בעבודה "למזכרת נצח" נראה כיצד דמויות סביה הולכות והופכות לחלק מן ההיסטוריה הכתובה. לרגע אחד 'הקפיאה' דליה את הזמן שעבר.

      בעבודתי "דברי ימי עם עולם" ניסיתי לברר איפה זה התחיל. האם הגלויות התחילו בציווי "לך לך" שניתן לאבי האומה ומאז לא ידענו לעצור.

      בניגוד לעיקרי משנתו של דובנוב, אינני מאמינה שהעולם פתוח לפנינו ואני סבורה שפה ערש הוויתנו ומקומנו, למרות כל הקשיים

      מרים ברוק-כהן
      נכתב בחיפה, ישראל
      סוף אוגוסט 2001